החלטה בתיק רע"א 42166-06-13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט), לפיה הורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על ידו, עד למתן פסק דין סופי בהליכי הערעור.

2.         רקע הבקשה והחלטת בית המשפט קמא, הינו תובענות הדדיות שהגישו הצדדים שעניינן הסכמים להעברת פעילות עסקית בין הצדדים ולמתן שירותים מקצועיים  בתחומי עיסוקה של המבקשת 2.

לאחר שהושלמה שמיעת העדויות והבאת הראיות לפני בית המשפט קמא, ניתן על ידו ביום 21.2.13 פסק דין ארוך ומפורט, לפיו נדחו התביעות ההדדיות למעט התביעה שכנגד הנוגעת למשיב 2, אשר התקבלה באופן שהמשיב 2 חויב לשלם למבקשת 2 סך של 75,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 

ביום 17.4.13 הגישו המבקשות הודעת ערעור על פסק הדין. ביום 28.4.13 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד, אשר הועברה לתגובת המבקשות שהוגשה ביום 12.5.13.

ביום 21.5.13 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בה קבע הוא כדלקמן:

"לנוכח היותן של המשיבות בפירוק, והחשש הנובע מכך, כי אם יתקבל הערעור שכנגד, יווצר מצב בלתי הפיך, אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין סופי בהליכי הערעור".

החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני.

3.      תמצית טיעוני המבקשות היא, כי החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, זאת נוכח התיקון לתקנה 467, ולפיו משהוגש ערעור - מוקנית הסמכות להורות על עיכוב הביצוע לערכאת הערעור בלבד. כן שגה בית המשפט קמא לכשהורה על עיכוב ביצוע פסק הדין שעניינו חיוב כספי, אשר אין בהגשת ערעור, כך על פי תקנה 466 לתקסד"א כדי לעכבו.

בנוסף לטענות הנ"ל, טוענות המבקשות עוד, כי משלא הוגש ערעור באשר להלוואה האישית (נושא חלקו האופרטיבי של פסה"ד), הרי שעניין זה הפך חלוט ועל המשיב 2 לשלם הסכום לאלתר, ולחלופין להורות על הפקדת הסכום בידי מפרק המבקשות.

4.      תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה. תמציתה היא כי המדובר בטענה חדשה שהמבקשות נמנעו מלהעלותה בתגובה שהגישו לבית המשפט קמא ועל כן מנועות הן מעשות כן עתה. כן טוענים המשיבים כי אין מקום להעלות טענת העדר סמכות עניינית לראשונה בשלב הערעור וכי בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לעיכוב ביצוע, החלטות שהיה בסמכותה לקבל, בשל אופיה הדיוני. לטענת המשיבים, מטרת התיקון היתה ליצור סדר דיוני פשוט וברור, בלא שהיתה למתקין התקנות כל מטרה ליטול את סמכות עיכוב הביצוע מהערכאה הדיונית. לבסוף טוענים המשיבים כי גם לגופו של עניין צדק בית המשפט קמא בהחלטתו, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים דווקא, שעלול להגרם להם נזק בלתי הפיך.

באשר לטענות בדבר החלק האופרטיבי, הרי שלבית משפט של ערעור סמכות להתערב בכל החלטה של הערכאה הדיונית, זאת כאמור בתקנה 462 לתקסד"א, ועל כן, משהוגש ערעור שכנגד, יש סיכוי רב שהמבקשות הן אלה שיחוייבו דווקא בתשלום למשיבים, ולמצער לקיזוז הסכום שבמחלוקת.

4.  אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, בפסק הדין ובהחלטת בית המשפט קמא, החלטתי לקבל את הבקשה באופן מוגבל, במשמעות המפורטת בסעיף 7 להלן.

5.      אכן, במסגרת תיקון לתקסד"א (שתוקפו ימים ספורים בלבד קודם הגשת הבקשה נושא הבר"ע שלפני - ק"ת 7231 שתוקפו מיום 11.4.13), הועברה הסמכות לעיכוב ביצוע החלטה עליה הוגש ערעור לערכאת הערעור. בנסיבות אלה, אכן היה עקרונית על המשיבים להגיש מלכתחילה בקשתם לפני ערכאת הערעור ובמובן זה מוצדקת הבקשה.

6.      מצד שני וכידוע, הכלל הוא שאם ניתן סעד זמני בחוסר סמכות עניינית, נשאר הסעד הזמני שניתן בתוקפו, גם כאשר התובענה מועברת מבית-משפט אחד לבית-משפט אחר, שהסמכות העניינית לדיון בה מסורה לו. במצב  דברים זה, אין לכאורה מקום לביטול הצו למפרע, ויש לבחון את העניין לגופו.

מסקנה זו משתלבת לכאורה גם עם דעות הנשמעות לאחרונה, לפיהן נחלשה במידת מה ההלכה המקובלת, לפיה ניתן להעלות טענה להעדר סמכות עניינית בכל שלב של ההליך השיפוטי, לרבות ולראשונה בשלב הערעורי. יש לזכור כי בענייננו, נמנעו המבקשות מהעלאת הטענה לפיה נעדר בית המשפט קמא סמכות עניינית להחלטה (יתכן נוכח היותו של התיקון עליו מסתמכים הם בבקשתם עולל בן ימים ספורים בלבד, שלא היו ערים לו בעצמם), ועל כן ראוי להתייחס לטענה, על אף שנכונה היא, בהסתייגות מסויימת. 

שנית, לא נראה לי, כי העלאת הטענה הנוגעת לסמכות עתה, רק בשל טעותם (הגבולית יש לומר) של המשיבים ובעקבותיהם בית המשפט קמא, ראויה, ויש לבחון לגופם של דברים את הנדרש, ולא לקבל את הבקשה אך בשל הטעות הפרוצדורלית שנעשתה בעניין, ואשר אף צד מעורב לא היה ער לה "בזמן אמת".  

שלישית, המדובר בהחלטה דיונית הנוגעת למתן סעד זמני, עניין המסור בד"כ לשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, ועל כן  ככלל, לא נוהג בית-משפט לערעורים להתערב בהחלטה מסוג זה ולא יסתור את שיקול דעתו של בית משפט קמא, תוך שמעורבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לגבי מתן סעד זמני נעשית במשורה ובמקרים נדירים בלבד.

7.      בשים לב לאמור, החלטתי לקבל את הבקשה במובן זה שצודקות המבקשות כי משהוגש ערעור, מסורה מלכתחילה הסמכות לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט של ערעור.

עם זאת, לאחר שעיינתי בפסק הדין ובהודעות הערעור, ובהנתן העובדה כי נוכח היות המבקשות חברות חדלות פרעון הנמצאות בהליכי פירוק, קיים חשש כי למשיבים עלול להגרם נזק בלתי הפיך לו לא יעוכב ביצועו של פסק הדין עד הכרעה בערעורים שהוגשו, נראית לי החלטתו של בית המשפט קמא בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין כסבירה, הגיונית ותואמת את המציאות המתבקשת, ולא מצאתי כל טעם לשנותה, וזאת מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאות ההליך הערעורי לגופו.